יוד רדיואקטיבי (I-131, radioactive iodine) משמש לטיפול בסרטן ממוין של בלוטת התריס מעל ל-50 שנה. טיפול זה מבוסס על היכולת הייחודית של תאי בלוטת התריס לקלוט ביעילות יוד מזרם הדם, אשר משמש את תאי הבלוטה לייצור הורמוני הבלוטה T3 ו- T4. מאחר ושאר האיברים בגוף לא משתמשים ביוד, שארית היוד שאינו נקלט על ידי בלוטת התריס מופרש בשתן. לכן, היתרון העיקרי בשימוש ביוד רדיואקטיבי (בניגוד לטיפולים אחרים לסרטן) הוא שהחומר נקלט רק בתאי המטרה שלנו - תאי בלוטת התריס, ולכן גורם לתופעות לוואי מועטות.
היעילות של הטיפול ביוד רדיואקטיבי תלויה בשני גורמים עיקריים:
-
מינון היוד הרדיואקטיבי – החל ממינון קטן של 30 מיליקירי ועד מינון גבוה של 200 מיליקירי.
-
היכולת של תאי הסרטן לקלוט יוד רדיואקטיבי- גידולים הקולטים יוד רדיואקטיבי בצורה טובה יגיבו היטב לטיפול, בעוד שגידולים שאינם קולטים יוד - לא יגיבו, גם אם ניתן מנות גבוהות וחוזרות של יוד רדיואקטיבי.
מהי אבלציה של בלוטת התריס
המונח המקובל למתן יוד רדיואקטיבי לאחר כריתה של בלוטת התריס הוא אבלציה. מטרת האבלציה להשלים את הניתוח ע"י הרס של שאריות בלוטת התריס שייתכן ונשארו בצוואר, דבר זה מסייע למעקב אחר המחלה לאורך שנים: מאפשר לעקוב אחר סמן הסרטן תירוגלובולין ומאפשר לבצע מיפויים של בלוטת התריס בעתיד.
בנוסף, תפקיד היוד הרדיואקטיבי הניתן במסגרת האבלציה יכול גם להרוס תאים סרטניים שנותרו בצוואר. למרכיב זה של הטיפול אנו קוראים "מרכיב אדג'ובנטי" שתפקידו להפחית את הסיכון לחזרת המחלה בעתיד. על פי כל הנתונים הקליניים של החולה (אולטרסאונד, דו"ח ניתוח ודו"ח פתולוגי) אנו יודעים לקבוע היום מי החולים הזקוקים למרכיב האדג'ובנטי הכרוך במינונים גבוהים יותר (בדרך כלל 100 מיליקירי או יותר).
כאשר יש רקמת סרטן בגוף שאיננו יכולים להסיר בניתוח (למשל גרורות בריאות), נרצה לתת מנה טיפולית עם מינון גבוה של יוד רדיואקטיבי (עד 200 מיליקירי).
חשוב לציין שתאים סרטניים קולטים יוד רדיואקטיבי בצורה פחות יעילה בהשוואה לתאים תקינים של בלוטת התריס, ולכן לצורך המרכיב האדג'ובנטי יש להשתמש במינונים גבוהים יותר (בד"כ מעל 100 מיליקירי) בהשוואה לטיפול ההורס רק את שאריות רקמת בלוטת התריס התקינה של החולה (החל מ-30 מיליקירי). לאור זאת חשוב להגדיר בצורה מדויקת מה מטרת הטיפול בכל מטופל/ת.
למה נותרו תאים של בלוטת התריס בצוואר לאחר הניתוח? האם המנתח לא הוציא הכל?
גם לאחר ניתוח בידי המנתח הטוב ביותר נותרים בצוואר תאים של בלוטת התריס, בעיקר באזורים המקבעים את הבלוטה למקומה. ניתוח לכריתת בלוטת התריס הוא ניתוח עדין בו יש להקפיד שלא לפגוע בעצבים העוברים מאחורי הבלוטה או בבלוטות הפאראתירואיד הסמוכות לה, ולכן עדיף להשאיר מספר תאים של הבלוטה בצוואר ולא לגרום נזקים לאיברים סמוכים.
האם מתן יוד רדיואקטיבי יעיל בטיפול במחלה?
התשובה היא כן. בחולים בסיכון בינוני וגבוה לחזרת המחלה מחקרים הוכיחו שמתן יוד רדיואקטיבי מפחית את הסיכון לחזרת המחלה ואף מפחית תמותה מהמחלה. הטיפול יעיל ביותר בחולים צעירים עם מוקדי מחלה קטנים.
לפי מה קובעים מי זקוק לאבלציה עם יוד רדיואקטיבי?
ההמלצה לגבי מי זקוק לאבלציה עם יוד רדיואקטיבי מבוססת על נתונים המתקבלים לאחר הניתוח: גודלו של סרטן בלוטת התריס, מספר האתרים המעורבים, מעורבות של הגבולות הניתוחיים, והאם יש עדויות לכך שהסרטן התפשט מחוץ לבלוטה.
באופן כללי, בגידולים קטנים המוגבלים לבלוטה אין צורך ביוד רדיואקטיבי ובמקרים בהם יש גידול גדול, חדירה משמעותית מחוץ לבלוטה, או גרורות לבלוטות לימפה או אתרים מחוץ לצוואר, בדרך כלל יהיה מומלץ שימוש ביוד רדיואקטיבי.
כיצד מבוצע הטיפול?
לקראת מתן היוד הרדיואקטיבי יש להכין את הגוף על מנת לאפשר קליטה מרבית (מקסימלית) של החומר בתאי הסרטן. הכנה זו כוללת:
-
עליה ברמת TSH – זאת ניתן להשיג ע"י הפסקת נטילת הורמוני בלוטת התריס למשך כ-3 שבועות הגורמת לעליית רמת TSH המיוצר בגוף, או לחילופין להשתמש בזריקות של TSH רקומביננטי (תירוג'ן) הניתן בזריקות במשך יומיים לפני מתן היוד הרדיואקטיבי.
-
דיאטה דלת יוד – במשך 14-10 יום לצורך "הרעבת" תאי בלוטת התריס ליוד.
תופעות לוואי של יוד רדיואקטיבי
ככלל, ליוד רדיואקטיבי תופעות לוואי מועטות ורובן חולפות תוך ימים לאחר הטיפול.
בימים הראשונים שכיח לסבול מבחילות בהן ניתן לטפל ע"י כדורים נגד בחילה. פגיעה חולפת בחוש הטעם עלולה להמשך מספר שבועות.
בחודשים לאחר הטיפול תופעת הלוואי העיקרית היא דלקת בבלוטות הרוק אשר קולטות חלק קטן מאוד מהיוד הרדיואקטיבי. דלקת זו יכולה להביא לנפיחות ורגישות מעל בלוטות הרוק, ובמינונים גבוהים עלול לעיתים נדירות לגרום ליובש בפה.
כאשר יש דלקת בבלוטות רוק שאינה חולפת לאחר מספר שבועות, מומלץ להתייעץ עם רופא אף אוזן גרון או רופא פה ולסת.
השפעות ארוכות טווח:
אלו מועטות ביותר בהשוואה לטיפולים אחרים לסרטן.
בנשים יש עבודות המעידות על ירידה מסויימת ברזרבה השחלתית. ממצא זה משמעותי בעיקר בנשים מעל גיל 35 המעוניינות בפריון. מומלץ לדון על כך עם הרופא המטפל.
סיכון לסרטן אחר עקב החשיפה לקרינה - סיכון זה קיים בכל רמה של חשיפה לקרינה, וכך גם לגבי יוד רדיואקטיבי. מדובר בסיכון קטן. לאור זאת, הגישה כיום היא לצמצם את השימוש ביוד רדיואקטיבי למקרים בהם התועלת עולה בבירור על הסיכונים (הקטנים) מהטיפול.
ככלל, יש עליה בתדירות ובחומרת תופעות הלוואי עם העלייה במינון ובתדירות הטיפולים ביוד רדיואקטיבי ויש לשקול את הצורך בטיפול בהתאם למאפייני הסרטן בכל מטופל/ת.
לסיכום
יוד רדיואקטיבי הוא טיפול יעיל ובטוח לסרטן בלוטת התריס, אשר בשימוש נכון יכול להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, לטפל במחלה שארית בגוף, לסייע במעקב אחר המחלה ואף להפחית תמותה מהמחלה.
הטיפול ניתן בצורה מותאמת אישית, לפי מאפייני המטופל והגידול.